<h1>רבינו אשר מלוניל — ב"מ</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[ב"מ צ' ע"ב] חסמה בקול והנהיגה בקול רבי יוחנן אמר חייב דעקימת שפתיו הוי מעשה. והלכה כר' יוחנן. ואע"ג דקשיא דר' יוחנן עם הא דאמרינן [תמורה ג' ע"א] כל לא תעשה שבתורה שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר, ההיא דרביה.
<h2>דף כז:</h2>
(ב"מ נ"ז ע"א) [שהוקשו] לקרקעות. נראה כמו שפסק רבינו חננאל דביטול מקח יש להן בדבר המופלג, כדברי הירושלמי [כתובות פי"א ה"ד] דאמר, ואם היה דבר המופלג יש עליו אונאה. ודבר המופלג הוא ביתר מכפל בדמיו. הגהה. וצריך עיון אי אמרינן ביה בכדי שיראה לתגר כיון דלא אפשר לאיתויי ולאחוויי חוזר לעולם, או דילמא כיון דמצי לאחוויי היכא [שהוא] אזלינן בכדי שיראה, ולא דמי למוכר ע"כ. ולא קשיא מידי ממאי דאקשי דרב נחמן, דכולהו מיירו עד כדי דמיהן [דהיינו] שוה מאה במאתים. והא הוא דאין לו אונאה אבל יותר מכדי דמיו יש לו אונאה. וכתב הרז"ה ז"ל דמסתייע הדין פסקא מהא דאמרינן לקמן לר' יהודה דאמר המוכר ס"ת ומרגלית אין לו אונאה וכמה עד כדי דמיהן. ואכולה מילתא קאי, כל הני דמתניתין דאין להן אונאה, עד כדי דמיהן הוא דאין להן אונאה, אבל יותר מכדי דמיהן יש להן אונאה למ"ד אונאה אין להן ביטול מקח יש להן. וצ"ע דבירושלמי משמע דדבר המופלג פירושו עד שליש. דקתני פרק אלמנה ניזונת, כמה דתימא בהדיוט בקרקע עד שליש, בהקדש עד שתות. ובמטלטלין בהדיוט עד שתות, בהקדש עד שנים עשר וכו', וצ"ע.
